"ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן... ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת וכו'". שואל רש"י: "למה ציוה לו להקריב עגל לחטאת, והלא חטאת של כהן משיח הוא פר? אלא, להודיע שכיפר לו הקב"ה על מעשה העגל!" המתבונן בדברי רש"י יראה את הידוע לכל, שהקב"ה מתנהג עם האדם תמיד ב"מידה כנגד מידה". וכדברי הר"ן בדרשותיו: שדרך זו של הקב"ה בהנהגת העולם נותנת לאדם כלים לדעת כיצד לכפר על עוונותיו, שבאותה מידה בה האדם חטא, באותה מידה יכול לכפר על חטאתו.
לשם חידוד העניין נביא מעשה שסיפר אחד מתלמידיו הגדולים של מרן ה"חפץ חיים" זצ"ל, וכך סיפר התלמיד: בהיותי מקורב לח"ח היה לי הזכות להיכנס לביתו פעמים רבות ולשוחח עם הח"ח בלימוד ובהנהגה. באחת מהפעמים שנכנסתי אל הח"ח בשנותיו האחרונות, בעת שהיה כבן 83 בערך, נכנסתי לביתו, ולמרות החולשה שפקדה את הח"ח באותו היום, היה רבנו בעת רצון מיוחדת במינה, והדבר ניכר עליו. מחמת החולשה שכב רבנו במיטתו, ולפתע מורה לי הרב להתקרב עליו, ומבקש ממני שאפתח את פיו. הייתי נרעש ונפחד ולא רק שלא הצלחתי להבין את כוונתו, אלא שגם לא ידעתי כיצד אעז לציית להוראה שכזו!!! לפתוח את פיו של הח"ח!?!
אך לא עזר לי מאומה, והח"ח הורה לי בשנית לפתוח את פיו. בלית ברירה ובחוסר אונים מוחלט התקרבתי לח"ח ופתחתי את פיו הקדוש. לפני נגלו שתי שורות שינים צחורות כשלג, מסודרות ומתוקנות כמו אצל ילד קטן שעוד לא הספיק לפגום את השיניים שקיבל מהקב"ה. ובעוד אני נתון בסערת חושים שאי אפשר לתאר, פונה אלי הח"ח ומבקש בקשה נוספת. "תספור בבקשה כמה שינים יש בפי!"
באותו הרגע עמדתי להתעלף... הרי כדי לספור את השינים יש צורך להיכנס ממש לתוך פיו של רבנו הקדוש, וכיצד אוכל לעשות זאת?! אך גם הפעם לא נתן לי הח"ח זמן רב לחשוב, והאיץ בי לספור את שיניו. בלית ברירה התחלתי לעשות את המשימה הבלתי אפשרית שהוטלה עלי, ובסיומה הגעתי למספר 32, בדיוק כמספר השיניים שברא הקב"ה באדם. אפילו שן אחת לא נחסרה ולא נפגמה!!!
למותר לציין שבגיל מבוגר שכזה שבו היה החפץ חיים ובמיוחד באותה התקופה שרפואת השינים לא הייתה מצויה כמו בימינו, לא היו קשישים רבים שזכו במתנה זו.
לאחר שעשיתי את מה שביקש ממני החפץ חיים, לקח הרב את ידי אל ידיו הרכות ואמר לי בחיוך שאי אפשר לשכוח אותו לעולמים: "אני שמרתי על הפה שהקב"ה נתן לי, והקב"ה שמר על הפה שלי!!!". באותה מידה שאדם הולך, בה הקב"ה דן אותו. וגם כאשר האדם חטא ח"ו, באותה המידה שחטא, בה הוא יכול לחזור בתשובה ולתקן את החטא שחטא.
ערב שבת שלום ומבורך!
לשם חידוד העניין נביא מעשה שסיפר אחד מתלמידיו הגדולים של מרן ה"חפץ חיים" זצ"ל, וכך סיפר התלמיד: בהיותי מקורב לח"ח היה לי הזכות להיכנס לביתו פעמים רבות ולשוחח עם הח"ח בלימוד ובהנהגה. באחת מהפעמים שנכנסתי אל הח"ח בשנותיו האחרונות, בעת שהיה כבן 83 בערך, נכנסתי לביתו, ולמרות החולשה שפקדה את הח"ח באותו היום, היה רבנו בעת רצון מיוחדת במינה, והדבר ניכר עליו. מחמת החולשה שכב רבנו במיטתו, ולפתע מורה לי הרב להתקרב עליו, ומבקש ממני שאפתח את פיו. הייתי נרעש ונפחד ולא רק שלא הצלחתי להבין את כוונתו, אלא שגם לא ידעתי כיצד אעז לציית להוראה שכזו!!! לפתוח את פיו של הח"ח!?!
אך לא עזר לי מאומה, והח"ח הורה לי בשנית לפתוח את פיו. בלית ברירה ובחוסר אונים מוחלט התקרבתי לח"ח ופתחתי את פיו הקדוש. לפני נגלו שתי שורות שינים צחורות כשלג, מסודרות ומתוקנות כמו אצל ילד קטן שעוד לא הספיק לפגום את השיניים שקיבל מהקב"ה. ובעוד אני נתון בסערת חושים שאי אפשר לתאר, פונה אלי הח"ח ומבקש בקשה נוספת. "תספור בבקשה כמה שינים יש בפי!"
באותו הרגע עמדתי להתעלף... הרי כדי לספור את השינים יש צורך להיכנס ממש לתוך פיו של רבנו הקדוש, וכיצד אוכל לעשות זאת?! אך גם הפעם לא נתן לי הח"ח זמן רב לחשוב, והאיץ בי לספור את שיניו. בלית ברירה התחלתי לעשות את המשימה הבלתי אפשרית שהוטלה עלי, ובסיומה הגעתי למספר 32, בדיוק כמספר השיניים שברא הקב"ה באדם. אפילו שן אחת לא נחסרה ולא נפגמה!!!
למותר לציין שבגיל מבוגר שכזה שבו היה החפץ חיים ובמיוחד באותה התקופה שרפואת השינים לא הייתה מצויה כמו בימינו, לא היו קשישים רבים שזכו במתנה זו.
לאחר שעשיתי את מה שביקש ממני החפץ חיים, לקח הרב את ידי אל ידיו הרכות ואמר לי בחיוך שאי אפשר לשכוח אותו לעולמים: "אני שמרתי על הפה שהקב"ה נתן לי, והקב"ה שמר על הפה שלי!!!". באותה מידה שאדם הולך, בה הקב"ה דן אותו. וגם כאשר האדם חטא ח"ו, באותה המידה שחטא, בה הוא יכול לחזור בתשובה ולתקן את החטא שחטא.
ערב שבת שלום ומבורך!
2 תגובות:
ממש מאיר עיניים ונפלא!!
סיפור נפלא על הח"ח. יישר כח. כדאי לפרסם מקור.
הוסף רשומת תגובה