מעשה זה שמעתי בשם המגיד המפורסם הגאון הרב רבי ראובן קרלינשטיין שליט"א שממנו נוכל ללמוד את מידת הביטחון כמוזכר בפרשתנו על עניין תלונות העם נגד המן שירד מן השמים. מסופר על תלמידי הרבי הקדוש רבי זושא מאניפואלי זצ"ל שהיו נוסעים מידי פעם מעיירה בה הם גרו לחסות בשבת בצל הצדיק. לשם נסיעה זו היו לוקחים עגלון יהודי שהיה מתנגד לדרך החסידים, ועל כן בעוד החסידים שהו בבית הרב היה העגלון הולך אל אחת מהאכסניות שבאנאפולי. בכל פעם היו החסידים מנסים לשכנע את העגלון להכנס אל הרבי לקבל ברכה, אך הלה דחה את ההצעה מכל וכל. עד שפעם אחת נאות העגלון להכנס אל הרבי ולהתברך מפיו. נכנס העגלון אל הרבי, ושהה שם זמן רב, וכשיצא לא שאלוהו החסידים כלום.
בדרך חזרה אל העיירה החלו החסידים מדברים בינם אל השהייה במחיצת הרבי, וכל אחד הזכיר את הנקודה והזמן שגרמו לו להתעלות מיוחדת בזמן ששהו אצל הרבי. לפתע פתח העגלון ואמר: בואו ואספר לכם מה קרה אצל הרבי בקודש פנימה. כשנכנסתי אל הרבי שאלני הרב על סדר יומי. עניתי לרבי: ביום בו אין לי עבודה מקפיד אני לקום מוקדם וללכת להתפלל במנין שבעירה ולאחר מכן אני נשאר לומר תהילים ולשמוע שיעור במשניות ורק לאחר מכן אני נגש לאכול בביתי. אחה"צ אני מזדרז לחזור אל בית הכנסת לשמוע עוד שיעור בעין יעקב, ואף בין מנחה לערבית אני שומע דף היומי. אך ביום שיש לי עבודה, כבר בשעה שש בבוקר אני משכים לשמן את גלגלי העגלה כדי שלא יהיו תקלות בדרך, ולאחמ"כ אני פונה לבית הלקוח ומחכה לו ליציאה לדרך. בדרך אם יש לי אפשרות אני עוצר בצד מניח תפילין ומתפלל תפילה קצרה, וכשאין זמן אני מתפלל בחניית הצהרים.
ואז שאל אותי הרבי: ולמה שלא תסכם עם לקוחותיך שאתה יוצא לדרך רק לאחר תפילת השחרית שבבית הכנסת? עניתי: כי אז יתמעטו הלקוחות. אמר לי הרבי: בוא ואספר לך סיפור קצר. סוחר אחד שהיה בדרכו בערב שבת, ראה כי השבת קרבה לבוא ולא יספיק להגיע אל ביתו, החליט להכנס לכפר היהודי הקרוב ולהעביר שם את השבת. בכיסו היו שקית מלאה מטבעות זהב, שקית עם מטבעות כסף, וארנק עם מטבע נחושת. נגש הסוחר לבית הרב, וביקש לשהות בביתו בשבת. הרב קבלו בשמחה, ולאחר התארגנות לקראת השבת ניגש הסוחר והפקיד ביד הרב את כל ממונו. הרב ספר את המטבעות בפני הסוחר, וניגש להטמינם. באמצע קבלת השבת החל הסוחר להרהר בליבו: כיצד הפקדתי את כל רכושי בידי אדם שאך לפני כמה דק' הכרתי. וכך עברה עליו כל השבת בלחץ ובפחד, שמא לא יקבל את כל כספו במוציא השבת. דבר זה הטרידו נורא, וכל השבת לא יכל להכניס אף דבר מאכל לתוך פיו, ובקושי נרדם בלילה.
מיד בצאת השבת ביקש מהרב את אוצרו, ומשקיבלו לידו החל לספור את מטבעות הזהב והנה לא חסר מהם מאומה. פתח הסוחר גם את צרור הכסף וספרו, ואף בו לא נחסר דבר. אך כשביקש לפתוח את ארנק מטבעות הנחושת, גער בו הרב ואמר: לו הייתי רוצה לגנוב, כלום הייתי גונב מהנחושת???
אמר לי הרבי: אתה יהודי יקר, הקב"ה נטל את נשמתך בלילה ובבוקר השיבה לך בשלמות. העיניים נפקחו, הרגליים צועדות והידיים מתנועעות וכו' וכו', וכי דבר קל כמו פרנסה (פרוטות נחושת) לזה הקב"ה לא יכול לדאוג לך??? נקודה למחשבה!!!
ערב שבת שלום ומבורך!
בדרך חזרה אל העיירה החלו החסידים מדברים בינם אל השהייה במחיצת הרבי, וכל אחד הזכיר את הנקודה והזמן שגרמו לו להתעלות מיוחדת בזמן ששהו אצל הרבי. לפתע פתח העגלון ואמר: בואו ואספר לכם מה קרה אצל הרבי בקודש פנימה. כשנכנסתי אל הרבי שאלני הרב על סדר יומי. עניתי לרבי: ביום בו אין לי עבודה מקפיד אני לקום מוקדם וללכת להתפלל במנין שבעירה ולאחר מכן אני נשאר לומר תהילים ולשמוע שיעור במשניות ורק לאחר מכן אני נגש לאכול בביתי. אחה"צ אני מזדרז לחזור אל בית הכנסת לשמוע עוד שיעור בעין יעקב, ואף בין מנחה לערבית אני שומע דף היומי. אך ביום שיש לי עבודה, כבר בשעה שש בבוקר אני משכים לשמן את גלגלי העגלה כדי שלא יהיו תקלות בדרך, ולאחמ"כ אני פונה לבית הלקוח ומחכה לו ליציאה לדרך. בדרך אם יש לי אפשרות אני עוצר בצד מניח תפילין ומתפלל תפילה קצרה, וכשאין זמן אני מתפלל בחניית הצהרים.
ואז שאל אותי הרבי: ולמה שלא תסכם עם לקוחותיך שאתה יוצא לדרך רק לאחר תפילת השחרית שבבית הכנסת? עניתי: כי אז יתמעטו הלקוחות. אמר לי הרבי: בוא ואספר לך סיפור קצר. סוחר אחד שהיה בדרכו בערב שבת, ראה כי השבת קרבה לבוא ולא יספיק להגיע אל ביתו, החליט להכנס לכפר היהודי הקרוב ולהעביר שם את השבת. בכיסו היו שקית מלאה מטבעות זהב, שקית עם מטבעות כסף, וארנק עם מטבע נחושת. נגש הסוחר לבית הרב, וביקש לשהות בביתו בשבת. הרב קבלו בשמחה, ולאחר התארגנות לקראת השבת ניגש הסוחר והפקיד ביד הרב את כל ממונו. הרב ספר את המטבעות בפני הסוחר, וניגש להטמינם. באמצע קבלת השבת החל הסוחר להרהר בליבו: כיצד הפקדתי את כל רכושי בידי אדם שאך לפני כמה דק' הכרתי. וכך עברה עליו כל השבת בלחץ ובפחד, שמא לא יקבל את כל כספו במוציא השבת. דבר זה הטרידו נורא, וכל השבת לא יכל להכניס אף דבר מאכל לתוך פיו, ובקושי נרדם בלילה.
מיד בצאת השבת ביקש מהרב את אוצרו, ומשקיבלו לידו החל לספור את מטבעות הזהב והנה לא חסר מהם מאומה. פתח הסוחר גם את צרור הכסף וספרו, ואף בו לא נחסר דבר. אך כשביקש לפתוח את ארנק מטבעות הנחושת, גער בו הרב ואמר: לו הייתי רוצה לגנוב, כלום הייתי גונב מהנחושת???
אמר לי הרבי: אתה יהודי יקר, הקב"ה נטל את נשמתך בלילה ובבוקר השיבה לך בשלמות. העיניים נפקחו, הרגליים צועדות והידיים מתנועעות וכו' וכו', וכי דבר קל כמו פרנסה (פרוטות נחושת) לזה הקב"ה לא יכול לדאוג לך??? נקודה למחשבה!!!
ערב שבת שלום ומבורך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה