רעיון לפרשת חוקת: הלימוד מנחש הנחושת

בסיום הפרשה מובא תלונת בני ישראל "למה העלתנו ממצרים למות במדבר, כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל". וכעונש על תלונתם מביא הקב"ה את הנחשים אשר הכישו את בני ישראל. נשאלת השאלה הרי עד עכשיו כל העונשים לבני ישראל היו שלא כדרך הטבע במגיפה או אש שפרצה וכילתה בעם ישראל, ואפילו האדמה פצתה את פיה ובלעה את קרח ועדתו, ומדוע כאן נענשו בעונש טבעי ע"י נחשים המצויים כל הזמן במדברות?

אך ביותר מזה צריך להבין את תלונות בני ישראל. והרי לא חסר להם במדבר כלום... הקב"ה הוריד להם את המן ואפילו בשר ביקשו וקיבלו את השליו. והביגוד גדל עמם והיה מתכבס ע"י הענן. ובעיית המים החסרים כבר נפתרה עוד קודם לכן בפרשה בהכאת משה את הסלע ויצאו להם מים, מצב שלכאורה נראה בעיני המתבונן מהצד כגן עדן עלי אדמות, אין חסרון ואין דאגות לכלום, אם כן כיצד מצב זה נהפך להם לבלתי סביל עד שהפסוק אומר "ותקצר נפש העם בדרך"?

אומר הרש"ר הירש, שעם ישראל באו בתלונות למשה רבינו, מאחר והכל הולך כשורה ועל פניו נראה מובטח שלעולם לא יחסר להם כלום, אם כן אין את הציפייה ואת שבירת השגרה הגורמת לאדם לשמוח כאשר הוא משיג את מבוקשו, דבר זה גרם להם לחוסר שקט נפשי. אך באמת הם אלו שגרמו לעצמם הרגשה זו. שהרי הם רק היו שמים על ליבם כיצד הקב"ה בכל רגע ורגע שומר עליהם ומגן עליהם מפני המזיקים הנמצאים במדברות, היו מבינים ששום דבר איננו מובטח. ודומה הדבר לאדם ההולך על חבל דק על פי תהום בעיניים עצומות וחושב בדעתו כי הינו הולך בדרך סלולה ובטוחה.

בא הקב"ה ומסיר את השגחתו לכמה רגעים מבני ישראל, מיד באים הנחשים המצויים במדבר ומזיקים אותם. בכך העיר הקב"ה את תשומת ליבם של בני ישראל כי השגרה כולה הינה בגדר נס בכל רגע ורגע שהקב"ה עושה עמם, ועל זה הם צריכים לשמוח ולהודות לקב"ה בכל שנייה ושנייה. דבר זה אף אנו צריכים לשים על לבנו לבלתי נחשוב כי שיגרת החיים הינה דבר טבעי אשר ימשך כך לנצח בלא סיעתא דשמיא, אלא צריכים לזכור תמיד כי הקב"ה בכל רגע ורגע נותן לנו את החיים וזן ומפרנס אותנו תמיד, וע"ז חייבים אנו להודות.

ערב שבת שלום ומבורך!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

 

הרב אבינר