מספרים על הגאון הגדול רבי חיים מוולאוזי'ן ראש ישיבת וואלוזי'ן אם הישיבות שהיה מכתת רגליו מעיר לעיר ומעירה לעירה כדי לאסוף כספים להחזקת הישיבה ואברכי הכולל שבה. שנה אחת כרב חיים לא יכל לצאת למגבית השנתית, שכרה הישיבה שנורר (אדם שתפקידו לאסוף תרומות לישיבה תמורת משכורת). אותו אדם שכר לעצמו עגלון עם סוסים שיוביל אותו ממקום למקום במהירות, ועל ידי כך יחסוך זמן. באחת העירות התגורר עשיר גדול, שבכל הזדמנות שרב חיים היה מגיע לעיירתו היה מארחו בביתו ונותן לו סכום נכבד לטובת הישיבה. כאשר הגיע השנורר לבית העשיר, קבלו העשיר בשמחה, אך הפעם נתן לו רק עשירית מהסכום שנהג לתת מידי שנה בשנה. התפלא על כך השנורר מאוד, ואף התענין אצל העשיר על ענין הקיצוץ בתרומה, אולי ירד מנכסיו ח"ו או שהפסיד באיזה עסקה כסף רב, אך העשיר התחמק ולא הסכים להעלות את תרומתו מעבר למה שנתן בתחילה. כשחזר השנורר לוואלוז'ין, ועמד לפני רב חיים, סיפר לו על כל מסע שליחותו ואף העלה בפניו את המעשה עם אותו עשיר, וכיצד הלה נתן רק עשירית מהרגלו. ולשאלת רב חיים האם ירד מנכסיו או האם ניכר בביתו איזשהו סימני מצוקה, השיב השנורר בשלילה.
בשנה לאחר מכן כששוב יצא רב חיים לאסוף את התרומות לישיבה, הגיע במסעו לבית אותו עשיר. כמובן שהעשיר קבלו בכבוד גדול כיאה לגדול התורה, אירחו בביתו ואף נתן לו תרומה נכבדה יותר ממה שהיה רגיל בכל שנה בשנה. אז פנה רב חיים בשאלה לעשיר: מדוע בשנה שעברה מיעטת מתרומתך? וכי לא ידעת כי הוא שלוחנו מטעם ישיבת וואלוז'ין? ענה העשיר: ידעתי רבי ידעתי. אך מכיוון שראיתי את אותו האדם מגיע עם רכב וסוסים - להבדיל מכבודו שמטריח עצמו בדרכים, ברכבות ובעגלות מזדמנות – אמרתי בליבי: וכי בשביל סוסיו של השנורר אני אמור לתרום את תרומתי???
ענה לו רב חיים בחוכמתו: הנה בפרשת כי תשא אומר הקב"ה למשה "ראה קראתי בשם בצלאל... ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה". וצריך להבין: לשם מה נצרך בצלאל גם לרוח הקודש לשם בנית המשכן, והרי לשם כך מספיק אדריכל טוב? אלא, התורה מגלה לנו שבצלאל היה לוקח כל חפץ מתרומת בני ישראל ומתבונן בו, וברוח קודשו היה יודע בכמה שמחה ונדיבות הביא התורם את תרומתו, ולפי זה היה מנווט את החפץ האם ילך לעשיית ארון הברית, המזבח, השולחן וכד' או ככלי שרת פשוט.
סיים רב חיים ואמר: בישיבה ישנם את התלמידים העוסקים בתורה, וחדר אוכל, ומנקים ואף שנורר האוסף את הכספים, וכולם נצרכים לקיום הישיבה, ובלי אחד מהם התנהלות הישיבה לא תהיה שלימה. ולאן כספך ילך מכל הנ"ל... תלוי בכוונת ליבך בלבד!!!
ערב שבת שלום ומבורך!
בשנה לאחר מכן כששוב יצא רב חיים לאסוף את התרומות לישיבה, הגיע במסעו לבית אותו עשיר. כמובן שהעשיר קבלו בכבוד גדול כיאה לגדול התורה, אירחו בביתו ואף נתן לו תרומה נכבדה יותר ממה שהיה רגיל בכל שנה בשנה. אז פנה רב חיים בשאלה לעשיר: מדוע בשנה שעברה מיעטת מתרומתך? וכי לא ידעת כי הוא שלוחנו מטעם ישיבת וואלוז'ין? ענה העשיר: ידעתי רבי ידעתי. אך מכיוון שראיתי את אותו האדם מגיע עם רכב וסוסים - להבדיל מכבודו שמטריח עצמו בדרכים, ברכבות ובעגלות מזדמנות – אמרתי בליבי: וכי בשביל סוסיו של השנורר אני אמור לתרום את תרומתי???
ענה לו רב חיים בחוכמתו: הנה בפרשת כי תשא אומר הקב"ה למשה "ראה קראתי בשם בצלאל... ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה". וצריך להבין: לשם מה נצרך בצלאל גם לרוח הקודש לשם בנית המשכן, והרי לשם כך מספיק אדריכל טוב? אלא, התורה מגלה לנו שבצלאל היה לוקח כל חפץ מתרומת בני ישראל ומתבונן בו, וברוח קודשו היה יודע בכמה שמחה ונדיבות הביא התורם את תרומתו, ולפי זה היה מנווט את החפץ האם ילך לעשיית ארון הברית, המזבח, השולחן וכד' או ככלי שרת פשוט.
סיים רב חיים ואמר: בישיבה ישנם את התלמידים העוסקים בתורה, וחדר אוכל, ומנקים ואף שנורר האוסף את הכספים, וכולם נצרכים לקיום הישיבה, ובלי אחד מהם התנהלות הישיבה לא תהיה שלימה. ולאן כספך ילך מכל הנ"ל... תלוי בכוונת ליבך בלבד!!!
ערב שבת שלום ומבורך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה