ידועים דברי חז"ל על הפסוק "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" כי כל ביתו של אדם הוא משכן קטן, ובני הזוג צריכים להביא ולשכן את הקב"ה בביתם על ידי שלום בית אמיתי והליכה יחד בדרך ה' ובחינוך ילדיהם בדרך זו.
מספרים על בעל ה"בית הלוי" מבריסק שמרוב הערכתו לאדמו"ר רבי מנחם נחום - שישמש כאדמו"ר בעיר בריסק - בא להשתתף בחנוכת הבית שעשה הרבי. משנכנס הבית הלוי לבית החדש וראה את קטנותו, שאל את האדמו"ר: כיצד יוכל בית זה לאכלס בתוכו חסידים רבים הבאים להסתופף בבית הרבי? השיב לו הרבי: כאשר באים אנשים לביתי אני מקטין את עצמי יותר ויותר, וכך הופך הבית להיות גדול יותר ורחב. בדרך חזרה לביתו שיבח הבית הלוי את האדמו"ר, ואמר כי בדבריו יש יסוד לכל בניית בית יהודי. אם דיירי הבית מרגישים פתאום שהבית צר מלהכילם, עליהם להקטין את עצמם ולהרבות במידת הענווה, ובכך יתרחב הבית.
כאשר באים אנו לבנות את הבית היהודי על בסיס התורה הקדושה עלינו לדעת כי מידת הוותרנות היא יסוד לכל בניית הבית. כאשר כל אחד מבני הזוג יעמוד אל דעתו וימלא את הבית בגאותו ומחשבתו מהר מאוד יהיה הבית צר מלהכיל את שניהם ולא יצליחו בדרכיהם. אך כאשר כל אחד ימעט את עצמו ולא יעמוד על דעתו וישרש בליבו את מידת הענווה, כך יתרחב ליבו... וכשהלב רחב די בדירה קטנה לחיות בה בכיף ובאהבה, ולגדל בנים ובני בנים ולראות נחת מכולם.
דבר זה מזכיר לי סיפור נוסף ששמעתי בעבר: מעשה באיש עני מאוד שחי עם אשתו חותניו וארבעת ילדיו בחדר קטן בבקתה מעץ. הלך האיש להתייעץ עם הרב ולבכות לו על דלותו ורוע מזלו. אמר לו הרב: הכנס עז לביתך, וכך תמצא פתרון לבעייתך. האיש הופתע עד מאוד מדברי הרב, אך עשה כמצוות הרב והכניס לביתו עז. כעבור שבוע חזר לרב ובכה לו על שהעז הופכת את חייו ואת חיי משפחתו לבלתי נסבלים. אמר לו הרב: עכשיו הוצא נא את העז מביתך. הוציא האיש את העז מביתו נשם לרווחה ונהנה מחלל הבית, ולעולם לא חש צורך להתלונן לרב פעם נוספת.
ערב שבת שלום ומבורך!
מספרים על בעל ה"בית הלוי" מבריסק שמרוב הערכתו לאדמו"ר רבי מנחם נחום - שישמש כאדמו"ר בעיר בריסק - בא להשתתף בחנוכת הבית שעשה הרבי. משנכנס הבית הלוי לבית החדש וראה את קטנותו, שאל את האדמו"ר: כיצד יוכל בית זה לאכלס בתוכו חסידים רבים הבאים להסתופף בבית הרבי? השיב לו הרבי: כאשר באים אנשים לביתי אני מקטין את עצמי יותר ויותר, וכך הופך הבית להיות גדול יותר ורחב. בדרך חזרה לביתו שיבח הבית הלוי את האדמו"ר, ואמר כי בדבריו יש יסוד לכל בניית בית יהודי. אם דיירי הבית מרגישים פתאום שהבית צר מלהכילם, עליהם להקטין את עצמם ולהרבות במידת הענווה, ובכך יתרחב הבית.
כאשר באים אנו לבנות את הבית היהודי על בסיס התורה הקדושה עלינו לדעת כי מידת הוותרנות היא יסוד לכל בניית הבית. כאשר כל אחד מבני הזוג יעמוד אל דעתו וימלא את הבית בגאותו ומחשבתו מהר מאוד יהיה הבית צר מלהכיל את שניהם ולא יצליחו בדרכיהם. אך כאשר כל אחד ימעט את עצמו ולא יעמוד על דעתו וישרש בליבו את מידת הענווה, כך יתרחב ליבו... וכשהלב רחב די בדירה קטנה לחיות בה בכיף ובאהבה, ולגדל בנים ובני בנים ולראות נחת מכולם.
דבר זה מזכיר לי סיפור נוסף ששמעתי בעבר: מעשה באיש עני מאוד שחי עם אשתו חותניו וארבעת ילדיו בחדר קטן בבקתה מעץ. הלך האיש להתייעץ עם הרב ולבכות לו על דלותו ורוע מזלו. אמר לו הרב: הכנס עז לביתך, וכך תמצא פתרון לבעייתך. האיש הופתע עד מאוד מדברי הרב, אך עשה כמצוות הרב והכניס לביתו עז. כעבור שבוע חזר לרב ובכה לו על שהעז הופכת את חייו ואת חיי משפחתו לבלתי נסבלים. אמר לו הרב: עכשיו הוצא נא את העז מביתך. הוציא האיש את העז מביתו נשם לרווחה ונהנה מחלל הבית, ולעולם לא חש צורך להתלונן לרב פעם נוספת.
ערב שבת שלום ומבורך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה