"איש כי יפליא..." (ו', ב')
בפרשתנו אנו מוצאים את האיסור לנזיר לשתות יין, וציותה התורה עליו להתרחק מכל מה שדומה ליין, מזה נראה ששתית יין הוא דבר שלילי הראוי להתרחק ממנו. מצד שני אנחנו מוצאים במקומות רבים שהפסוק משבח את שתיית היין, ומברך את ישראל שיקביהם יתמלאו ביין, ואף כמה מצוות קבעו לנו חז"ל על יין, אם כן מדוע הנזיר צריך להתרחק מן היין?
מילה אחת קטנה בתחילת הפרשה מגלה לנו את ההבדל - "איש כי יפליא לנדור". מה פירושה של מילה זו? הפלאה היא הרחקה, פרישות. לפעמים אנו רואים אנשים שיש להם נטייה ל"צדקנות", אשר אצים אחרי כל חומרא הנקרית בדרכם. הם שומעים על צדיק פלוני שהתנהג בהנהגה מסוימת, ומיד מחליטים לאמץ הנהגה זו. הם אינם טורחים לבדוק אם באמת לפי דרגתם הם ראויים להתנהג כך, או שמא הנהגה זו היא הנהגה פרטית של אותו אדם גדול, ואינה מיועדת להמון העם. אנשים האלה חיים אומנם באשליה שהם "חסידים" או "קדושים", אך לאמיתו של דבר אין להם ולחסידות ולא כלום.
פרישות וחסידות הם ביסודם מעלת הנפש של האדם, אשר בקרבו בוערת אהבת ה'. וכתוצאה מאהבה זו, מתוך רצון לעשות נחת רוח ליוצרו, הוא עושה לפנים משורת הדין וגודר לעצמו גדרים גם בדברים שהם היתר גמור. אדם פשוט שאין בקרבו דרגה כזו של אהבת ה' כאשר הוא מנסה לחקות את ההנהגות האלה, הוא דומה לאיכר המתלבש בבגדי מלכות מעל הלכלוך והטינופת שהביא עמו מהשדה, שלא רק שאינם מפארים ומכבדים אותו, אלא אדרבה הוא מתבזה בעיני האנשים בגלל לבוש זה.
לכן מקדימה לנו התורה: "איש כי יפליא..." - אם אתה מתכוון להיות פרוש מתענוגי העולם ולחיות חיי פרישות כדי לעשות נחת רוח לבוראך - אזי הנזירות תהיה לכתר אמיתי על ראשך. אבל אם עדיין לא הגעת לדרגה זו, ובכוונתך רק להחמיר בשתיית יין או בגילוח השיער וטומאת מת, בזה לא עשית כלום, כי אדרבה, עדיף שתשתה יין ותעבוד את בוראך מתוך שמחה של מצווה אמיתית.
ערב שבת שלום ומבורך!
בפרשתנו אנו מוצאים את האיסור לנזיר לשתות יין, וציותה התורה עליו להתרחק מכל מה שדומה ליין, מזה נראה ששתית יין הוא דבר שלילי הראוי להתרחק ממנו. מצד שני אנחנו מוצאים במקומות רבים שהפסוק משבח את שתיית היין, ומברך את ישראל שיקביהם יתמלאו ביין, ואף כמה מצוות קבעו לנו חז"ל על יין, אם כן מדוע הנזיר צריך להתרחק מן היין?
מילה אחת קטנה בתחילת הפרשה מגלה לנו את ההבדל - "איש כי יפליא לנדור". מה פירושה של מילה זו? הפלאה היא הרחקה, פרישות. לפעמים אנו רואים אנשים שיש להם נטייה ל"צדקנות", אשר אצים אחרי כל חומרא הנקרית בדרכם. הם שומעים על צדיק פלוני שהתנהג בהנהגה מסוימת, ומיד מחליטים לאמץ הנהגה זו. הם אינם טורחים לבדוק אם באמת לפי דרגתם הם ראויים להתנהג כך, או שמא הנהגה זו היא הנהגה פרטית של אותו אדם גדול, ואינה מיועדת להמון העם. אנשים האלה חיים אומנם באשליה שהם "חסידים" או "קדושים", אך לאמיתו של דבר אין להם ולחסידות ולא כלום.
פרישות וחסידות הם ביסודם מעלת הנפש של האדם, אשר בקרבו בוערת אהבת ה'. וכתוצאה מאהבה זו, מתוך רצון לעשות נחת רוח ליוצרו, הוא עושה לפנים משורת הדין וגודר לעצמו גדרים גם בדברים שהם היתר גמור. אדם פשוט שאין בקרבו דרגה כזו של אהבת ה' כאשר הוא מנסה לחקות את ההנהגות האלה, הוא דומה לאיכר המתלבש בבגדי מלכות מעל הלכלוך והטינופת שהביא עמו מהשדה, שלא רק שאינם מפארים ומכבדים אותו, אלא אדרבה הוא מתבזה בעיני האנשים בגלל לבוש זה.
לכן מקדימה לנו התורה: "איש כי יפליא..." - אם אתה מתכוון להיות פרוש מתענוגי העולם ולחיות חיי פרישות כדי לעשות נחת רוח לבוראך - אזי הנזירות תהיה לכתר אמיתי על ראשך. אבל אם עדיין לא הגעת לדרגה זו, ובכוונתך רק להחמיר בשתיית יין או בגילוח השיער וטומאת מת, בזה לא עשית כלום, כי אדרבה, עדיף שתשתה יין ותעבוד את בוראך מתוך שמחה של מצווה אמיתית.
ערב שבת שלום ומבורך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה