כשיצאו בני ישראל ממצרים היה בפני הקב"ה כביכול ספק גדול מהיכן להוליך את בני ישראל לארץ המובטחת, האם דרך המדבר או דרך ארץ פלשתים, כאשר בכל אחת מהאפשרויות יש מעלה וחיסרון. מצד אחד ארץ פלשתים הקרוב למצרים יש בו את המעלה כי בני ישראל הולכים בדרך ישוב ולא יחסר להם מאומה, כי כל דבר יוכלו לרכוש בחנויות שבעיר. אך מאידך ישנה סכנה במעבר זה דרך הפלשתיים בכך שבני ישראל יתערבו בתוכם, שהרי היו באותה השעה במ"ט שערי טומאה, ומי יערוב לנו שלא ייטמעו בקרבם ולא ירצו להגיע להר סיני לקבל את התורה. מצד שני ההליכה דרך המדבר קשה ומסוכנת, אין שם מים ומזון לפרנסתם, ואף חיות רעות וטורפות מסתובבות שם, אך בדרך זו בני ישראל לא יתקלו בני ישראל בעובדי עבודה זרה ואין חשש שימשך ליבם אחרי חוקות הגויים.
עד שלבסוף החליט הקב"ה שכדאי יותר להוליך את בני ישראל דרך המדבר הטהור ולא דרך ארץ פלשתיים המלא בעבודה זרה. ועל בעיית פרנסתם דאג הקב"ה על ידי נס והוריד להם מן מהשמים ושליו לאכילת בשר, וכל זה שווה כדי שבני ישראל לא יעברו בתוך מקום טומאה ולא יחשפו לדברים רעים וטמאים אשר ימשכו את ליבם מאביהם שבשמים.
בדברים אלה תיאר מרן החפץ חיים את סיבת הליכת בני ישראל דרך המדבר ולא דרך ארץ פלשתים. ומכאן יש תשובה לכל אלה המוצאים היתרים לעבוד במקומות של טומאה ופריצות רח"ל בטענה כי הם מחויבים לפרנסת משפחתם. שהרי אם היה להם אמונה בקב"ה שזן ומפרנס הכל, יכלו ללמוד מפרשתנו שכשם שבדור המדבר עשה הקב"ה נס לפרנסם כדי שלא יכנסו למקומות מסוכנים רוחנית, כך ידאג הקב"ה לכל מי שישמור מצוותיו וחוקותיו ויפרנס עצמו על פי גדרי ההלכה.
ואם דברנו על פרנסה משמים כאן זה המקום אף לספר את המעשה שבא פעם אחת חנווני אחד לפני מרן החפץ חיים ובפיו שאלה: מאחר שהמכלות שברשותו לא מספקת אותו כדי פרנסתו, חשב למכור במקום גם דברי סדקית ובכך להגדיל את הכנסותיו. השיב לו הח"ח ע"י מעשה שהיה: לאיש אחד הייתה חבית גדולה מלאה ביין, ובתחתיתה היה ברז קטן שממנו היה יוצא היין. היה שם "פיקח" אחד שאמר לבעל הבית: מדוע שלא תעשה שני ברזים וכך תכפיל את כמות היין שיצא מהחבית? והדברים מדברים בעד עצמם.
רבים חושבים כי אם יעבדו שעות נוספות וכביכול ישתדלו יותר על המידה הנורמאלית יתפרנסו יותר בסוף החודש ובמחזור השנתי, אך האם זה נכון??? חז"ל אומרים: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד לראש השנה", כך שבמאזן השנתי תמיד ירוויח אותו הדבר.
ערב שבת שלום ומבורך!
עד שלבסוף החליט הקב"ה שכדאי יותר להוליך את בני ישראל דרך המדבר הטהור ולא דרך ארץ פלשתיים המלא בעבודה זרה. ועל בעיית פרנסתם דאג הקב"ה על ידי נס והוריד להם מן מהשמים ושליו לאכילת בשר, וכל זה שווה כדי שבני ישראל לא יעברו בתוך מקום טומאה ולא יחשפו לדברים רעים וטמאים אשר ימשכו את ליבם מאביהם שבשמים.
בדברים אלה תיאר מרן החפץ חיים את סיבת הליכת בני ישראל דרך המדבר ולא דרך ארץ פלשתים. ומכאן יש תשובה לכל אלה המוצאים היתרים לעבוד במקומות של טומאה ופריצות רח"ל בטענה כי הם מחויבים לפרנסת משפחתם. שהרי אם היה להם אמונה בקב"ה שזן ומפרנס הכל, יכלו ללמוד מפרשתנו שכשם שבדור המדבר עשה הקב"ה נס לפרנסם כדי שלא יכנסו למקומות מסוכנים רוחנית, כך ידאג הקב"ה לכל מי שישמור מצוותיו וחוקותיו ויפרנס עצמו על פי גדרי ההלכה.
ואם דברנו על פרנסה משמים כאן זה המקום אף לספר את המעשה שבא פעם אחת חנווני אחד לפני מרן החפץ חיים ובפיו שאלה: מאחר שהמכלות שברשותו לא מספקת אותו כדי פרנסתו, חשב למכור במקום גם דברי סדקית ובכך להגדיל את הכנסותיו. השיב לו הח"ח ע"י מעשה שהיה: לאיש אחד הייתה חבית גדולה מלאה ביין, ובתחתיתה היה ברז קטן שממנו היה יוצא היין. היה שם "פיקח" אחד שאמר לבעל הבית: מדוע שלא תעשה שני ברזים וכך תכפיל את כמות היין שיצא מהחבית? והדברים מדברים בעד עצמם.
רבים חושבים כי אם יעבדו שעות נוספות וכביכול ישתדלו יותר על המידה הנורמאלית יתפרנסו יותר בסוף החודש ובמחזור השנתי, אך האם זה נכון??? חז"ל אומרים: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד לראש השנה", כך שבמאזן השנתי תמיד ירוויח אותו הדבר.
ערב שבת שלום ומבורך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה