הרב הקדוש בעל ה"תפארת שלמה" מקשה על דגש התורה: "ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר ציוה ה' את משה" (לח, כב), מדוע הדגישה "כל" ולא הסתפקה בכך ש"בצלאל עשה את אשר ציוה ה"'? מכך למד: כי אדם המתעסק בעבודת הקודש - בניית המשכן - צריך להיות בעצמותו קדוש. ולכן הדגישה התורה כי בצלאל זכה לבנות את המשכן בגלל שהקפיד לקיים את כל התורה שציווה ה' את משה.
לשם חידוד הדברים, עד כמה מחויב האדם לקיים את כל התורה כולה, ולא להחליט מה קל לו לקיים ומה לא בכוחו וכד', נביא מעשה שסיפר מגיד הידוע רבי יענקלה גלינסקי שליט"א: בפולניה הגויים היו עובדים בבתי היהודים בעבודות קשות כשאיבת מים וחטיבת עצים, ניקיון וכד' תמורת תשלום פעוט של כמה פרוטות. מרוב מעורבותם בהווי היהודי, הכירו הגויים אף את שפת האידיש. ערב אחד לאחר יום עבודה מתיש עבר אחד מאותם גויים ליד בית הכנסת, וראה את אחד ממכריו - יהודי עני עומד ליד ביהכנ"ס מקבץ נדבות ובידו חופן מלא בפרוטות. התקרב הגויי ושאל את ידידו: כמה גרושים יש לך? ענה העני: "שלוש מאות גרוש". התפלא הגוי ושאל: איך יתכן שהצלחת לאסוף כל הרבה? השיב העני: יהודים רחמנים בני רחמנים הם, ובכל יום כאשר באים לתפילת מנחה וערבית כל אחד נותן גרוש, וכך יוצא שמשלוש מאות מתפללים אספתי סכום זה. חשב הגוי בליבו: וכי אני טיפש!?! יום שלם אני עובד תמורת כמה גרושים, ממחר העמוד כאן ואקבץ נדבות.
ואכן למחרת נעמד הגוי בפתח ביהכנ"ס ואסף סכום נאה. אלא שבליבו לא שמח... בצד השני של החצר ראה איך עני מקבל עשר גרוש בבת אחת! לאחר ערבית כאשר הקהל הלך לביתו, ניגש הגוי לעני והתעניין אצלו כיצד זכה לסכום כזה? ענה לו העני: אני גר צדק, וליהודים יש סימפטיה לגרים. למחרת החל הגוי להכריז: יהודים רחמנים, רחמו על עני גר צדק... ואכן קיבל בעין יפה. אלא ששוב עינו קלטה כיצד עני אחר מקבל עשרים גרוש בבת אחת. מיד לאחר התפילה ניגש לברר את העניין. ענה לו העני: אני נכדו של הבעל שם שטוב, ונכד של צדיקים מקבל יותר.
למחרת החל הגוי להכריז: יהודים רחמנים, רחמו על עני גר צדק נכדו של הבעל שם טוב... עברו כולם וצחקו לדבריו, ואפי' גרוש אחד לא קיבל. אותו הגוי לא הבין את הסתירה בדבריו: או אתה גר או שאת נכד של קדושי ישראל. וכאן עלינו לחושב, האם אנחנו לא נוהגים כמו אותו גוי. יש אנשים המקפידים על עניינים מסוימים, ודברים אחרים "לא בשבילם", התורה דורשת שנעשה "את כל אשר ציוה ה'".
ערב שבת שלום ומבורך!
לשם חידוד הדברים, עד כמה מחויב האדם לקיים את כל התורה כולה, ולא להחליט מה קל לו לקיים ומה לא בכוחו וכד', נביא מעשה שסיפר מגיד הידוע רבי יענקלה גלינסקי שליט"א: בפולניה הגויים היו עובדים בבתי היהודים בעבודות קשות כשאיבת מים וחטיבת עצים, ניקיון וכד' תמורת תשלום פעוט של כמה פרוטות. מרוב מעורבותם בהווי היהודי, הכירו הגויים אף את שפת האידיש. ערב אחד לאחר יום עבודה מתיש עבר אחד מאותם גויים ליד בית הכנסת, וראה את אחד ממכריו - יהודי עני עומד ליד ביהכנ"ס מקבץ נדבות ובידו חופן מלא בפרוטות. התקרב הגויי ושאל את ידידו: כמה גרושים יש לך? ענה העני: "שלוש מאות גרוש". התפלא הגוי ושאל: איך יתכן שהצלחת לאסוף כל הרבה? השיב העני: יהודים רחמנים בני רחמנים הם, ובכל יום כאשר באים לתפילת מנחה וערבית כל אחד נותן גרוש, וכך יוצא שמשלוש מאות מתפללים אספתי סכום זה. חשב הגוי בליבו: וכי אני טיפש!?! יום שלם אני עובד תמורת כמה גרושים, ממחר העמוד כאן ואקבץ נדבות.
ואכן למחרת נעמד הגוי בפתח ביהכנ"ס ואסף סכום נאה. אלא שבליבו לא שמח... בצד השני של החצר ראה איך עני מקבל עשר גרוש בבת אחת! לאחר ערבית כאשר הקהל הלך לביתו, ניגש הגוי לעני והתעניין אצלו כיצד זכה לסכום כזה? ענה לו העני: אני גר צדק, וליהודים יש סימפטיה לגרים. למחרת החל הגוי להכריז: יהודים רחמנים, רחמו על עני גר צדק... ואכן קיבל בעין יפה. אלא ששוב עינו קלטה כיצד עני אחר מקבל עשרים גרוש בבת אחת. מיד לאחר התפילה ניגש לברר את העניין. ענה לו העני: אני נכדו של הבעל שם שטוב, ונכד של צדיקים מקבל יותר.
למחרת החל הגוי להכריז: יהודים רחמנים, רחמו על עני גר צדק נכדו של הבעל שם טוב... עברו כולם וצחקו לדבריו, ואפי' גרוש אחד לא קיבל. אותו הגוי לא הבין את הסתירה בדבריו: או אתה גר או שאת נכד של קדושי ישראל. וכאן עלינו לחושב, האם אנחנו לא נוהגים כמו אותו גוי. יש אנשים המקפידים על עניינים מסוימים, ודברים אחרים "לא בשבילם", התורה דורשת שנעשה "את כל אשר ציוה ה'".
ערב שבת שלום ומבורך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה