"והארץ לא תמכר לצמיתות, כי לי כל הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי".
מצוות השמיטה והיובל באו ללמדנו ולהכניס בליבנו כי אין לנו שום שליטה בארץ, וכי "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". וכמובא בזוהר הקדוש: "בן אדם מתהלך בעולם ובמחשבתו הוא בטוח ששלו העולם לצמיתות, וכי הוא ישאר בה לדורי דורות. לכן באו מצוות שמיטה ויובל ומלמדות אותנו את המציאות, שהוא האדם ארעי כאן, וחבל לו לערוך חשבונות לטווח ארוך"!!!
בעיר וולאוז'ין פרץ ויכוח בין ב' בני אדם לגביי קרקע כלשהי, למי היא שייכת. לאחר דיונים מרובים בבתי המשפט המקומיים לא נמצא עדין פסק אשר יוציא לאור את הצדק האמיתי. על כן החליטו בעלי הדין לפנות אל המרא דאתרא רבי חיים מוולאוז'ין זצ"ל שיפסוק להם בדין תורה עם מי הצדק. שמע הגאון את טענותיהם וניסה להשיג פשרה ביניהם. אף עקב עקשנותם לא נמצא שום צד של ויתור האחד כלפי השני, וכך יצא שהמשפט לא הצליח להתקדם.
למרבית הפלא שינה הרב לפתע את גישתו, ואמר: "ברצוני לראות את חלקת הקרקע עליה אתם דנים. אנא התלוו אלי וניגש לראותה". מבוקשו של הרב העלתה פליאה בעיני בעלי הדין והנוכחים, שלא הבינו את בקשתו המוזרה של הרב, אך מאחר וכך רוצה הדיין התלוו כולם אל מחוץ לעיר, לשדה המריבה. בהגיעם לשדה החל הרב למדודה לאורכה ולרוחבה ולכל ד' רוחותיה. לפתע התכופף הרב לכיוון האדמה והניח את אוזנו על הקרקע והאזין למשהו... לאחר כמה רגעים קם ממקומו והחל לצעוד בחזרה לכיוון העיר. הדבר היה לפלא בעיני כולם, ולא הצליחו לרדת לעומק דעתו של הרב, ולמה שראו עיניהם.
כששבו לבית הדין חזר הרב לכסאו ובעלי הדין למקומותיהם וכולם ציפו בסקרנות לשמוע את פסק דינו של הרב. פתח הרב ואמר: שמעתי את טענותיהם של שני הצדדים, דנתי בדבר, נסתי אף להכריע בפסק הדין, אך לא עלתה בידי. החלטתי איפוא ללכת ולשמוע מה האדמה טוענת בעצמה, מה דעתה, ולמי היא שייכת?
לשמוע מילים אלו מפי הרב אף אחד לא העלה בדעתו, ומשום כך הושלך הס באולם, וכולם חיכו בקוצר רוח לשמוע מפי הרב את אשר שמע מהאדמה. המשיך הרב ואמר: ומה אתם חושבים, מה אמרה לי האדמה? היא טוענת שאיננה שייכת לאף אחד מבעלי הדין... להיפך, שניהם שיכים לה!!! מה להם לריב ולהתקוטט, והרי היום או מחר שניהם יגיעו אליה!!! הצדדים הבינו את הרמז, ומרוב בושה כבשו פניהם בקרקע ומיד הסכימו לפרשה שפרש לפניהם הרב.
ערב שבת שלום ומבורך!
מצוות השמיטה והיובל באו ללמדנו ולהכניס בליבנו כי אין לנו שום שליטה בארץ, וכי "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". וכמובא בזוהר הקדוש: "בן אדם מתהלך בעולם ובמחשבתו הוא בטוח ששלו העולם לצמיתות, וכי הוא ישאר בה לדורי דורות. לכן באו מצוות שמיטה ויובל ומלמדות אותנו את המציאות, שהוא האדם ארעי כאן, וחבל לו לערוך חשבונות לטווח ארוך"!!!
בעיר וולאוז'ין פרץ ויכוח בין ב' בני אדם לגביי קרקע כלשהי, למי היא שייכת. לאחר דיונים מרובים בבתי המשפט המקומיים לא נמצא עדין פסק אשר יוציא לאור את הצדק האמיתי. על כן החליטו בעלי הדין לפנות אל המרא דאתרא רבי חיים מוולאוז'ין זצ"ל שיפסוק להם בדין תורה עם מי הצדק. שמע הגאון את טענותיהם וניסה להשיג פשרה ביניהם. אף עקב עקשנותם לא נמצא שום צד של ויתור האחד כלפי השני, וכך יצא שהמשפט לא הצליח להתקדם.
למרבית הפלא שינה הרב לפתע את גישתו, ואמר: "ברצוני לראות את חלקת הקרקע עליה אתם דנים. אנא התלוו אלי וניגש לראותה". מבוקשו של הרב העלתה פליאה בעיני בעלי הדין והנוכחים, שלא הבינו את בקשתו המוזרה של הרב, אך מאחר וכך רוצה הדיין התלוו כולם אל מחוץ לעיר, לשדה המריבה. בהגיעם לשדה החל הרב למדודה לאורכה ולרוחבה ולכל ד' רוחותיה. לפתע התכופף הרב לכיוון האדמה והניח את אוזנו על הקרקע והאזין למשהו... לאחר כמה רגעים קם ממקומו והחל לצעוד בחזרה לכיוון העיר. הדבר היה לפלא בעיני כולם, ולא הצליחו לרדת לעומק דעתו של הרב, ולמה שראו עיניהם.
כששבו לבית הדין חזר הרב לכסאו ובעלי הדין למקומותיהם וכולם ציפו בסקרנות לשמוע את פסק דינו של הרב. פתח הרב ואמר: שמעתי את טענותיהם של שני הצדדים, דנתי בדבר, נסתי אף להכריע בפסק הדין, אך לא עלתה בידי. החלטתי איפוא ללכת ולשמוע מה האדמה טוענת בעצמה, מה דעתה, ולמי היא שייכת?
לשמוע מילים אלו מפי הרב אף אחד לא העלה בדעתו, ומשום כך הושלך הס באולם, וכולם חיכו בקוצר רוח לשמוע מפי הרב את אשר שמע מהאדמה. המשיך הרב ואמר: ומה אתם חושבים, מה אמרה לי האדמה? היא טוענת שאיננה שייכת לאף אחד מבעלי הדין... להיפך, שניהם שיכים לה!!! מה להם לריב ולהתקוטט, והרי היום או מחר שניהם יגיעו אליה!!! הצדדים הבינו את הרמז, ומרוב בושה כבשו פניהם בקרקע ומיד הסכימו לפרשה שפרש לפניהם הרב.
ערב שבת שלום ומבורך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה