"ופקדת אלעזר בן אהרון הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה..." (ד', ט"ז)
במדרש רבה מאריך בגדולתו של אלעזר במעשה זה שמתארת לנו התורה. שהנה אלעזר היה אחראי ונשיא על כל הנשיאים וכמו שכתוב: "ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרון", ואע"פ שהיה יכול להטיל המלאכות על הנשיאים אשר פיקד עליהם, בכל אופן היה אלעזר עובד בעבודות בית המקדש בעצמו. ולא עוד, אלא אם נתבונן בפסוק נראה שאלעזר סחב משא כבד, שהרי הקטורת הייתה שס"ה מנה (180 ק"ג), שמן המאור לשנה שלימה קפ"ג לוגין (כ-60 ליטר), ובנוסף לקח גם מנחת התמיד ושמן המשחה, ונשאלת השאלה: מדוע נשא אלעזר בעצמו את כל זה? והרי תחתיו היו פיקודים רבים שהיה יכול להטיל מלאכה זו עליהם?
על זה מתרץ המדרש במשפט אחד: "להודיעך שאין גאווה לפני האלוקים". בביתו של הקב"ה אין מקום להתנהגות של גאווה, ואם בפני מלך בשר ודם כולם צריכים להתנהג בשפלות לפניו, כל שכן בביתו של מלך מלכי המלכים, שכולם מחויבים להשפיל עצמם לפניו, ולא לחשוב ולהגיד אני אדם הנקרא חשוב בעולם, כיצד "אבזה" את עצמי בבית הכנסת, וארים ניר או לכלוך מהרצפה? או ח"ו אעביר מטלית על מקום מלוכלך בבית הכנסת, ביתו של הקב"ה?
בספר "דעת חכמה ומוסר" מספר המשגיח של ישיבת מיר זצ"ל, שבישיבת קלם היה נהוג למכור בחג הסוכות כל מיני תפקידים לתחזוק בית המדרש והישיבה. אחד היה קונה את הזכות לנקות את בית הלימוד, האחר היה קונה את הזכות להדלקת התנורים בימי החורף הקרים, השלישי קנה את הזכות להוציא את האפר מהתנור לאחר ההסקה, וכן הלאה. לא כל אחד היה זכאי להשתתף במכירה זו, וגם מי שזכה להשתתף היה משלם דמים מרובים בעד זכות זו. ומספרים שפעם אחת, כשהגיע רבנו ירוחם לקלם וראה את הגאון העצום "הסבא מקלם" לוקח את קערת המים שנטלו בה הכוהנים את ידיהם על מנת לשופכה, ניסה רבנו ירוחם לקחת את זה מידיו. הזעיף הסבא מקלם את פניו במבט תקיף, כאומר לו: רואים שאינך ממקומותינו, ואינך יודע כמה חשובה מלאכה זו בעיני הציבור הקדוש הגר בעירנו. זוהי מעלתם של הצדיקים אשר ביטלו את כבודם לפני הקב"ה.
ערב שבת שלום ומבורך!
במדרש רבה מאריך בגדולתו של אלעזר במעשה זה שמתארת לנו התורה. שהנה אלעזר היה אחראי ונשיא על כל הנשיאים וכמו שכתוב: "ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרון", ואע"פ שהיה יכול להטיל המלאכות על הנשיאים אשר פיקד עליהם, בכל אופן היה אלעזר עובד בעבודות בית המקדש בעצמו. ולא עוד, אלא אם נתבונן בפסוק נראה שאלעזר סחב משא כבד, שהרי הקטורת הייתה שס"ה מנה (180 ק"ג), שמן המאור לשנה שלימה קפ"ג לוגין (כ-60 ליטר), ובנוסף לקח גם מנחת התמיד ושמן המשחה, ונשאלת השאלה: מדוע נשא אלעזר בעצמו את כל זה? והרי תחתיו היו פיקודים רבים שהיה יכול להטיל מלאכה זו עליהם?
על זה מתרץ המדרש במשפט אחד: "להודיעך שאין גאווה לפני האלוקים". בביתו של הקב"ה אין מקום להתנהגות של גאווה, ואם בפני מלך בשר ודם כולם צריכים להתנהג בשפלות לפניו, כל שכן בביתו של מלך מלכי המלכים, שכולם מחויבים להשפיל עצמם לפניו, ולא לחשוב ולהגיד אני אדם הנקרא חשוב בעולם, כיצד "אבזה" את עצמי בבית הכנסת, וארים ניר או לכלוך מהרצפה? או ח"ו אעביר מטלית על מקום מלוכלך בבית הכנסת, ביתו של הקב"ה?
בספר "דעת חכמה ומוסר" מספר המשגיח של ישיבת מיר זצ"ל, שבישיבת קלם היה נהוג למכור בחג הסוכות כל מיני תפקידים לתחזוק בית המדרש והישיבה. אחד היה קונה את הזכות לנקות את בית הלימוד, האחר היה קונה את הזכות להדלקת התנורים בימי החורף הקרים, השלישי קנה את הזכות להוציא את האפר מהתנור לאחר ההסקה, וכן הלאה. לא כל אחד היה זכאי להשתתף במכירה זו, וגם מי שזכה להשתתף היה משלם דמים מרובים בעד זכות זו. ומספרים שפעם אחת, כשהגיע רבנו ירוחם לקלם וראה את הגאון העצום "הסבא מקלם" לוקח את קערת המים שנטלו בה הכוהנים את ידיהם על מנת לשופכה, ניסה רבנו ירוחם לקחת את זה מידיו. הזעיף הסבא מקלם את פניו במבט תקיף, כאומר לו: רואים שאינך ממקומותינו, ואינך יודע כמה חשובה מלאכה זו בעיני הציבור הקדוש הגר בעירנו. זוהי מעלתם של הצדיקים אשר ביטלו את כבודם לפני הקב"ה.
ערב שבת שלום ומבורך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה