בראשית השבוע הופתעה מערכת הביטחון מפריצת ערבים רבים מגבול סוריה לתוך שטחי מדינת ישראל. גם ראשי המודיעין לא צפו את הדבר, ורק בחסדי שמים נגמר הדבר כפי שנגמר. דבר זה צריך להדליק אורות אדומים לכל אחד מתושבי המדינה... בזמן האחרון רואים אנו שוב ושוב כיצד ראשי המודיעין כושלים בהערכותיהם בכל הנוגע למדינות הערביות שבאזור (כפי שלא צפו את המהומות והפלת המשטרים שבסביבה), ואם כן כיצד אנחנו יכולים לשון בשקט, כאשר האנשים "האחראיים" כביכול על הגנתנו אינם יודעים מימינם ומשמאלם?
פרשתנו פותחת ב"אם בחוקותי תלכו ומצוותי תשמרו ועשיתם אותם. וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ... וחרב לא תעבור בארצכם". מכאן אנו למדים כי אם רצוננו לחיות בשקט ובשלווה בארצנו באמת ובתמים, ואם חפצנו למגר את אויבנו ולהדוף את שונאנו המקיפים אותנו מכל העברים, אין הדבר תלוי בהסכמי שלום עם האומות הסובבים אותנו, אלא עלינו למלא וליישם את הוראות היצרן שברא את העולם, וכתב בתורתנו הקדושה את הפתרון האמיתי, לעמול בלימוד התורה ולקיים את מצוותיה.
רק על ידי לימוד התורה וקיום מצוותיה מובטח לנו שלום ובטחון בארץ. וממילא ככל שנרבה ונחזק את ידי לומדי התורה ונסייע בידם שיוכלו לשבת וללמוד בשקט ללא טרדות, כך ירבה לימוד התורה וקיום המצוות בעם ישראל, וכך תגדל ותתחזק רשת הביטחון שתשמור על שלימות הארץ.
אל ביתו של הרב מטשעבין בירושלים - הגאון רבי דוב בעריש ווינפלד זצ"ל - נכנסו כמה מראשי הצבא במדינה וביקשו לשוחח עמו על המצב הביטחוני. לאחר שהסבירו לו את המצב הביטחוני הקשה השורר בארץ (זה היה מיד לאחר קום המדינה) ואת הסכנה המרחפת על המדינה והצורך שיש בהגברת הכוח הצבאי כנגד כל האומות הסובבים אותנו ורוצים להשמידנו, העיזו לנסות לשדלו שיסכים שבני הישיבות יתגייסו לצבא.
ענה להם הרב מטשעבין: "ברצוני לספר לכם מעשה שהיה: עגלה עמוסה במשאות כבדים החלה לטפס במעלה הר גבוה. הנסיעה במעלה ההר הייתה קשה מאוד והעגלה התנהלה בכבדות, עד שלפתע נעצרו הסוסים באמצע העליה, ולא היה בכוחם להמשיך ולסחוב את העגלה אל פסגת ההר. ירד העגלון ממקומו והחל לפרוק את המשאות והחבילות שיהיו על העגלה כדי להקל על הסוסים, אך גם זה לא הועיל. העגלון סיים לפרוק את כל המטען מהעגלה, ועדין העגלה נותרה תקועה במקומה. ברוב ייאושו החליט העגלון לפרק את הגלגלים מתוך הנחה שאף הם מכבידים על משקל העגלה, מכיון שהם עשויים מברזל והם כבדים מאוד. סבור היה העגלון שלאחר שיפרק את גלגלי העגלה, יצליחו הסוסים למשוך את העגלה קדימה...".
"אף אתם - אמר הגאון מטשעבין - מבקשים להסיר את גלגלי העגלה. הרי בזכות בחורי הישיבות העולם קיים, ובזכותם הקב"ה מנהיג את עגלתו בעין פקוחה. "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים". בזכות מה היו עומדות רגלינו במלחמה? בזכות שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה".
ערב שבת שלום ומבורך!
פרשתנו פותחת ב"אם בחוקותי תלכו ומצוותי תשמרו ועשיתם אותם. וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ... וחרב לא תעבור בארצכם". מכאן אנו למדים כי אם רצוננו לחיות בשקט ובשלווה בארצנו באמת ובתמים, ואם חפצנו למגר את אויבנו ולהדוף את שונאנו המקיפים אותנו מכל העברים, אין הדבר תלוי בהסכמי שלום עם האומות הסובבים אותנו, אלא עלינו למלא וליישם את הוראות היצרן שברא את העולם, וכתב בתורתנו הקדושה את הפתרון האמיתי, לעמול בלימוד התורה ולקיים את מצוותיה.
רק על ידי לימוד התורה וקיום מצוותיה מובטח לנו שלום ובטחון בארץ. וממילא ככל שנרבה ונחזק את ידי לומדי התורה ונסייע בידם שיוכלו לשבת וללמוד בשקט ללא טרדות, כך ירבה לימוד התורה וקיום המצוות בעם ישראל, וכך תגדל ותתחזק רשת הביטחון שתשמור על שלימות הארץ.
אל ביתו של הרב מטשעבין בירושלים - הגאון רבי דוב בעריש ווינפלד זצ"ל - נכנסו כמה מראשי הצבא במדינה וביקשו לשוחח עמו על המצב הביטחוני. לאחר שהסבירו לו את המצב הביטחוני הקשה השורר בארץ (זה היה מיד לאחר קום המדינה) ואת הסכנה המרחפת על המדינה והצורך שיש בהגברת הכוח הצבאי כנגד כל האומות הסובבים אותנו ורוצים להשמידנו, העיזו לנסות לשדלו שיסכים שבני הישיבות יתגייסו לצבא.
ענה להם הרב מטשעבין: "ברצוני לספר לכם מעשה שהיה: עגלה עמוסה במשאות כבדים החלה לטפס במעלה הר גבוה. הנסיעה במעלה ההר הייתה קשה מאוד והעגלה התנהלה בכבדות, עד שלפתע נעצרו הסוסים באמצע העליה, ולא היה בכוחם להמשיך ולסחוב את העגלה אל פסגת ההר. ירד העגלון ממקומו והחל לפרוק את המשאות והחבילות שיהיו על העגלה כדי להקל על הסוסים, אך גם זה לא הועיל. העגלון סיים לפרוק את כל המטען מהעגלה, ועדין העגלה נותרה תקועה במקומה. ברוב ייאושו החליט העגלון לפרק את הגלגלים מתוך הנחה שאף הם מכבידים על משקל העגלה, מכיון שהם עשויים מברזל והם כבדים מאוד. סבור היה העגלון שלאחר שיפרק את גלגלי העגלה, יצליחו הסוסים למשוך את העגלה קדימה...".
"אף אתם - אמר הגאון מטשעבין - מבקשים להסיר את גלגלי העגלה. הרי בזכות בחורי הישיבות העולם קיים, ובזכותם הקב"ה מנהיג את עגלתו בעין פקוחה. "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים". בזכות מה היו עומדות רגלינו במלחמה? בזכות שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה".
ערב שבת שלום ומבורך!
2 תגובות:
האם פרשת בחוקתי נחשב גם לפרשת חוקת?
שאל את הרב אברהם מלמד: ask.am-israel.com
הוסף רשומת תגובה