רעיון לפרשת תצוה: מעלת בקשת החכמה

ישיבת וולוז'ין של הגאון רבי חיים מוולאוז'ין זצ"ל  אם הישיבות הייתה משופעת בבחורים חריפים וגאונים הבקיאים  במכמני הגמרא וההלכה. לשם קבלת בחור לישיבה היה עליו להבחן על שני סדרי גמרא בהבנה עמוקה לפני ראש הישיבה. באחד הימים נכנס בשערי הישיבה הגאון רבי איזל חריף זצ"ל, אחד מגאוני הדור, אשר הגיע לוולוז'ין לחפש חתן לבתו שהגיעה לפרקה. אך היות ולא היה בכוחו לבחון את כל בחורי הישיבה, החליט לשאול בבית המדרש קושיה עצומה, והכריז כי הבחור אשר יצליח לענות על קושייתו בצורה ברורה ובהירה יהיה חתן לבתו. בית המדרש נהיה כמרקחה, בחורי הישיבה המצוינים והחריפים ייגעו את מוחם בסוגיה כדי להביא תירוץ על הקושיה הקשה והעצומה ששאל רב איזל . עמלו הבחורים ואימצו את מוחותיהם, שקדו יומם ולילה על הקושיה, שכן מי אינו רוצה להיות חתנו של גאון הדור!?!

טורים ארוכים השתרכו לפני דלת חדרו של ר' איזל. בחורים מופלגים הרצו לפניו את תירוציהם, אך איש לא הצליח למצוא את התירוץ הנכון לקושיה. כעבור כמה ימים כשראה רב איזל כי אין בחור בישיבה שענה על שאלתו, יצא ר' איזל לדרכו בידיים ריקות.

עוד לא הספיקה העגלה לעזוב את וולואז'ין והנה שומע לפתע העגלון קול הקורא מאחוריו: "עצור! עצור! עצור!". הסתובב העגלון לאחור וראה בחור אחד הרץ אחרי העגלה. מיד עצר את העגלה כדי לשמוע מה רצונו. היה זה אחד מבחורי הישיבה, רבי יוסף שלופער, שהתקרב אל העגלה תשוש ויגע. "רבי" ,קרא מתנשם ומתנשף "את התירוץ!!". שאלו רבי איזל: "האם מצאת תירוץ לקושיה"? "לא רבי" - אמר התלמיד - "אך חייב אני לדעת מהו התירוץ!".

אורו פניו של רבי איזל חריף, ואמר: "בך בחרתי כחתן לבתי - תשוקתך העצומה לתורה אשר הריצה אותך עד לכאן... לא הבחינה, לא הכבוד, הוא זה שהטריד ודחף אותך לחפש את התירוץ, אלא אהבת התורה, לשמה. אותך בחרתי להיות חתני!"

זהו שאומרת התורה: "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מילאתיו רוח חכמה" - ישנם אנשים שזכו להתמלא בחוכמה ומבינים את מעלת ביקוש החכמה, ומקיימים את דברי דוד המלך בתהילים: "ראשית חכמה יראת ה', שכל טוב לכל עושיהם", ויזכו בע"ה לסיומו של הפסוק "תהילתו עומדת לעד", בעולם הזה ובעולם הבא.

ערב שבת שלום ומבורך!