"צו את אהרון ואת בניו לאמר..." (ו', ב')
כתב רש"י: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות". ויש להבין, אם נאמר שיש צורך בזירוז, ברור שהזירוז הוא בכל זמן ועת, בין לשעה ובין לדורות, ואם כן מדוע יש צורך מיוחד להדגיש את הזירוז לדורות?
ומבארים המפרשים כי טבעו של האדם שכל דבר חדש ששומע או רואה בענייני הרוחניות מעורר אותו, אך ככל שחולפים הימים האדם מתרגל לאותו עניין והתלהבותו דועכת, ולאט לאט מפסיק האדם לעשות אותה מצווה בחשק ובהתלהבות ונהיית אצלו כמצוות אנשים מלומדה. וכל זה נאמר בדור שניתנו בו התורה והמצוות, קל וחומר לדורות הבאים כשהמצוות כבר מתקיימות זמן רב וחסר בחידוש שהיה בזמן הציווי הראשון... לכך צריך זירוז מיוחד לדורות הבאים.
מסופר על החפץ חיים שהגיע פעם אחת לעיר לידא. כאשר התאספו אנשי העיר לשמוע את דבריו, סיפר: פעם נכנסתי בעיר מגורי ראדין למקווה, והמים היו קרים. שאלתי את בעל בית המרחץ מדוע המים כל כך קרים? והוא ענה לי: רבי, את כל המים שהיו בדוד החם שפכתי למקווה. ניגשתי אל הדוד החם ומיששתי אותו, ונוכחתי לדעת שהדוד של המים החמים פושר. עכשיו הבנתי מדוע המים הפושרים ששפכו ממנו לתוך המקווה לא הצליחו לחמם את מי המקווה הקרים, כי מים פושרים אין בכוחם לחמם מים קרים. פניתי אל בעל המרחץ והסברתי לו: שבשביל לחמם את מי המקווה הקרים צריך שהמים ששופכים מהדוד החם יהיו רותחים, ורק באופן זה יתחממו המים הקרים שבמקווה.
"עת צרה ליעקב" - פנה החפץ חיים לקהל בלהט, ואמר: הרבה מאחינו פרשו מדרך התורה והקור והקיפאון מהתורה והמצוות השתלטו על דרך חייהם. מוטל עלינו לנסות ולהצילם, לנסות ולקרבם ולחמם את ליבם בחומה של היהדות. ובאיזה דרך נצליח??? רק כאשר נהיה אנחנו מים חמים ולוהטים באש של קדושה וטהרה, ורק כאשר ליבנו יהיה ער לכל דבר שבקדושה, אז נוכל להעביר חום זה גם לליבותיהם של אחינו הטועים, ולחמם את לבם ולקרבו לאבינו שבשמים.
ערב שבת שלום ומבורך!
כתב רש"י: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות". ויש להבין, אם נאמר שיש צורך בזירוז, ברור שהזירוז הוא בכל זמן ועת, בין לשעה ובין לדורות, ואם כן מדוע יש צורך מיוחד להדגיש את הזירוז לדורות?
ומבארים המפרשים כי טבעו של האדם שכל דבר חדש ששומע או רואה בענייני הרוחניות מעורר אותו, אך ככל שחולפים הימים האדם מתרגל לאותו עניין והתלהבותו דועכת, ולאט לאט מפסיק האדם לעשות אותה מצווה בחשק ובהתלהבות ונהיית אצלו כמצוות אנשים מלומדה. וכל זה נאמר בדור שניתנו בו התורה והמצוות, קל וחומר לדורות הבאים כשהמצוות כבר מתקיימות זמן רב וחסר בחידוש שהיה בזמן הציווי הראשון... לכך צריך זירוז מיוחד לדורות הבאים.
מסופר על החפץ חיים שהגיע פעם אחת לעיר לידא. כאשר התאספו אנשי העיר לשמוע את דבריו, סיפר: פעם נכנסתי בעיר מגורי ראדין למקווה, והמים היו קרים. שאלתי את בעל בית המרחץ מדוע המים כל כך קרים? והוא ענה לי: רבי, את כל המים שהיו בדוד החם שפכתי למקווה. ניגשתי אל הדוד החם ומיששתי אותו, ונוכחתי לדעת שהדוד של המים החמים פושר. עכשיו הבנתי מדוע המים הפושרים ששפכו ממנו לתוך המקווה לא הצליחו לחמם את מי המקווה הקרים, כי מים פושרים אין בכוחם לחמם מים קרים. פניתי אל בעל המרחץ והסברתי לו: שבשביל לחמם את מי המקווה הקרים צריך שהמים ששופכים מהדוד החם יהיו רותחים, ורק באופן זה יתחממו המים הקרים שבמקווה.
"עת צרה ליעקב" - פנה החפץ חיים לקהל בלהט, ואמר: הרבה מאחינו פרשו מדרך התורה והקור והקיפאון מהתורה והמצוות השתלטו על דרך חייהם. מוטל עלינו לנסות ולהצילם, לנסות ולקרבם ולחמם את ליבם בחומה של היהדות. ובאיזה דרך נצליח??? רק כאשר נהיה אנחנו מים חמים ולוהטים באש של קדושה וטהרה, ורק כאשר ליבנו יהיה ער לכל דבר שבקדושה, אז נוכל להעביר חום זה גם לליבותיהם של אחינו הטועים, ולחמם את לבם ולקרבו לאבינו שבשמים.
ערב שבת שלום ומבורך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה