"אדם כי יהיה בעור בשרו... לנגע הצרעת" (י"ג, ב')
הגמרא במסכת ערכין (טז.) כותבת: על שבעה דברים נגעים באים, על לשון הרע ועל שפיכות דמים וכו'. אך לא רק בזה נענש מדבר לשון הרע, אלא אף אין לו חלק בעולם הבא, וכמו שנראה מהסיפור הבא:
בישיבת ראדין התלקחה מחלוקת קשה סביב מינויו של המשגיח רבי ירוחם זצ"ל. מחצית מבני הישבה תמכו במשגיח ומחצית הביעו התנגדות למינויו. כשנודע הדבר למרן החפץ חיים נשברה רוחו מאוד, ומיד נכנס להיכל הישיבה ודרש במר נפשו כשעתיים על עוון המחלוקת והלשון הרע שנכשלים בהם בני הישיבה. בין דבריו הביא הח"ח את פסקו של הרמב"ם בהלכות דעות שפסק, כי לכת מספרי לשון הרע אין להם חלק לעולם הבא, (ומקורו מתוספתא פאה פרק א'). ואמר הח"ח כי בכוונה השמיט דין זה מחיבורו על איסור לשון הרע, וכפי שנימק זאת בלשונו: "לא רציתי לצאת אל העולם עם פצצה, על כל פנים זהו הדין!!!".
והביא הח"ח את מה שמספרים לנו חז"ל במסכת סנהדרין, כי פעם נקבצו חכמי התנאים הראשונים והחליטו להוסיף גם שלמה המלך ע"ה לרשימת המלכים שאין להם חלק לעולם הבא, מאחר והכתוב אומר עליו כי עשה הרע בעיני ה'. אולם יצאה אש ושרפה את הספסלים שישבו בהם, ובזאת הראו להם מהשמים כי אין מסכימים לדעתם. ואף על פי כן לא השגיחו החכמים בסימן זה ונקבצו בפעם אחרת בשנית להוציא את החלטתם, ושוב עיכבו אותם מן השמים על ידי בת קול.
ולכאורה תמוה - שאל החפץ חיים - מה איכפת להם בשמים ממה שבני אדם יושבים ומחליטים כאן בעולם, ומדוע נבהלו כל כך ממעשי תלמידי החכמים??? אלא שהאמת היא כי מיום שניתנה תורה לבני האדם, נמסר רשות לבית הדין של מטה כוח ההחלטה, וכפי שמחליטים בבית הדין בעולם הזה כך יקימו בבית הדין העליון שבשמים. ואם היו פוסקים ח"ו על שלמה המלך שאין לו חלק לעולם הבא, לא היה שום עצה ואפשרות להכניסו לגן עדן, אפי' כשיש סברות רבות להצדיקו.
הפטיר החפץ חיים ואמר: "גם בנידון שלנו כל אחד מבעלי המחלוקת חושב, אנכי עושה זאת למען האמת, וכמו כן אני יגע בתורה והאיך ידחוני מחיי העולם הבא. אמנם דעו את ההלכה הזו ברמב"ם שמספרי לשון הרע אין להם חלק לעולם הבא, ולא יועילו שום עצה וזכות. מה אתם חושבים כי אצטרף גם אני לחבורתכם!? דעו, כי עם כל חביבותי ללומדי תורה, אני אומר לכם: מוטב לי שיאבדו אפילו שבעים ישיבות, משאכנס בחבורת כת בעלי לשון הרע...".
ערב שבת שלום ומבורך!
הגמרא במסכת ערכין (טז.) כותבת: על שבעה דברים נגעים באים, על לשון הרע ועל שפיכות דמים וכו'. אך לא רק בזה נענש מדבר לשון הרע, אלא אף אין לו חלק בעולם הבא, וכמו שנראה מהסיפור הבא:
בישיבת ראדין התלקחה מחלוקת קשה סביב מינויו של המשגיח רבי ירוחם זצ"ל. מחצית מבני הישבה תמכו במשגיח ומחצית הביעו התנגדות למינויו. כשנודע הדבר למרן החפץ חיים נשברה רוחו מאוד, ומיד נכנס להיכל הישיבה ודרש במר נפשו כשעתיים על עוון המחלוקת והלשון הרע שנכשלים בהם בני הישיבה. בין דבריו הביא הח"ח את פסקו של הרמב"ם בהלכות דעות שפסק, כי לכת מספרי לשון הרע אין להם חלק לעולם הבא, (ומקורו מתוספתא פאה פרק א'). ואמר הח"ח כי בכוונה השמיט דין זה מחיבורו על איסור לשון הרע, וכפי שנימק זאת בלשונו: "לא רציתי לצאת אל העולם עם פצצה, על כל פנים זהו הדין!!!".
והביא הח"ח את מה שמספרים לנו חז"ל במסכת סנהדרין, כי פעם נקבצו חכמי התנאים הראשונים והחליטו להוסיף גם שלמה המלך ע"ה לרשימת המלכים שאין להם חלק לעולם הבא, מאחר והכתוב אומר עליו כי עשה הרע בעיני ה'. אולם יצאה אש ושרפה את הספסלים שישבו בהם, ובזאת הראו להם מהשמים כי אין מסכימים לדעתם. ואף על פי כן לא השגיחו החכמים בסימן זה ונקבצו בפעם אחרת בשנית להוציא את החלטתם, ושוב עיכבו אותם מן השמים על ידי בת קול.
ולכאורה תמוה - שאל החפץ חיים - מה איכפת להם בשמים ממה שבני אדם יושבים ומחליטים כאן בעולם, ומדוע נבהלו כל כך ממעשי תלמידי החכמים??? אלא שהאמת היא כי מיום שניתנה תורה לבני האדם, נמסר רשות לבית הדין של מטה כוח ההחלטה, וכפי שמחליטים בבית הדין בעולם הזה כך יקימו בבית הדין העליון שבשמים. ואם היו פוסקים ח"ו על שלמה המלך שאין לו חלק לעולם הבא, לא היה שום עצה ואפשרות להכניסו לגן עדן, אפי' כשיש סברות רבות להצדיקו.
הפטיר החפץ חיים ואמר: "גם בנידון שלנו כל אחד מבעלי המחלוקת חושב, אנכי עושה זאת למען האמת, וכמו כן אני יגע בתורה והאיך ידחוני מחיי העולם הבא. אמנם דעו את ההלכה הזו ברמב"ם שמספרי לשון הרע אין להם חלק לעולם הבא, ולא יועילו שום עצה וזכות. מה אתם חושבים כי אצטרף גם אני לחבורתכם!? דעו, כי עם כל חביבותי ללומדי תורה, אני אומר לכם: מוטב לי שיאבדו אפילו שבעים ישיבות, משאכנס בחבורת כת בעלי לשון הרע...".
ערב שבת שלום ומבורך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה