"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן" (י"ד, ב')
לכאורה צריך לדקדק ולהבין את לשון התורה מדוע כתבה "זאת תהיה תורת המצורע", ולא כתבה "כפרת המצורע", והרי כאן מדובר על דרך כפרתו של המצורע?
בספר "פרדס יוסף" ביאר את דברי הפסוק על פי המובא בספר "חובת הלבבות" שער הכניעה (פ"ז): "המדבר לשון הרע ניטלים ממנו המצוות ומועברים לאותו האיש שדיברו עליו לשון הרע, והמדבר נוטל את עוונותיו של חבירו"!!! ולפי זה מובן מה שאומרת התורה "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" - כי דווקא ביום שהמצורע מטהר עצמו ועושה תושבה על מעשיו הרעים, אז נחשב ל"תורתו", כי עד עכשיו נחשבה תורתו לתורת חברו שדיבר עליו לשון הרע, ועכשיו חזרה עליו תורתו ומעשיו הטובים.
מסופר על רבה של קרקא שבתקופה מסוימת נפוצה עליו בעיר שמועה שקרית, לשון הרע ורכילות. כדרכן של שמועות שקריות הגיעו הדברים גם לבתי המרזח וליושבי קרנות שבעיר, עד שהדבר היה לשיחה בפי כל. כשנודע הדבר לרבה של העיר, הוציא הודעה כי ברצונו לדבר לפני כל אנשי העיר בשבת לאחר התפילה.
כל תושבי העיר התאספו בסקרנות לבית הכנסת המרכזי, לשמוע את טענות הרב על השמועה שניפוצה בעיר. ואכן, לאחר התפילה קם הרב ואמר: דוד המלך ע"ה אומר בתהילים (סט, יג) "ישיחו בי יושבי שער, ונגינות שותי שכר". ולכאורה הדברים תמוהים, לשם מה תלה דוד את קלונו בכך שיושבי שער ושותי שכר מדברים כנגדו? וכי אם היו התלמידי חכמים מדברים כנגדו רעה, האם דעתו הייתה יותר נוחה מכך?
אלא ההסבר הוא: שזו הייתה טענתו של דוד המלך! לו היו חכמים וצדיקים מלעיזים עלי ומדברים בי לשון הרע, לכל הפחות הייתי יורש את מעשיהם הטובים, את תורתם ומצוותיהם. אך כשריקים ופוחזים, יושבי קרנות ושותי שכר מוציאים עלי דיבה רעה, הרי אני יוצא בשן ועין... אין לי לא עולם הזה ולא עולם הבא...
ערב שבת שלום ומבורך!
לכאורה צריך לדקדק ולהבין את לשון התורה מדוע כתבה "זאת תהיה תורת המצורע", ולא כתבה "כפרת המצורע", והרי כאן מדובר על דרך כפרתו של המצורע?
בספר "פרדס יוסף" ביאר את דברי הפסוק על פי המובא בספר "חובת הלבבות" שער הכניעה (פ"ז): "המדבר לשון הרע ניטלים ממנו המצוות ומועברים לאותו האיש שדיברו עליו לשון הרע, והמדבר נוטל את עוונותיו של חבירו"!!! ולפי זה מובן מה שאומרת התורה "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" - כי דווקא ביום שהמצורע מטהר עצמו ועושה תושבה על מעשיו הרעים, אז נחשב ל"תורתו", כי עד עכשיו נחשבה תורתו לתורת חברו שדיבר עליו לשון הרע, ועכשיו חזרה עליו תורתו ומעשיו הטובים.
מסופר על רבה של קרקא שבתקופה מסוימת נפוצה עליו בעיר שמועה שקרית, לשון הרע ורכילות. כדרכן של שמועות שקריות הגיעו הדברים גם לבתי המרזח וליושבי קרנות שבעיר, עד שהדבר היה לשיחה בפי כל. כשנודע הדבר לרבה של העיר, הוציא הודעה כי ברצונו לדבר לפני כל אנשי העיר בשבת לאחר התפילה.
כל תושבי העיר התאספו בסקרנות לבית הכנסת המרכזי, לשמוע את טענות הרב על השמועה שניפוצה בעיר. ואכן, לאחר התפילה קם הרב ואמר: דוד המלך ע"ה אומר בתהילים (סט, יג) "ישיחו בי יושבי שער, ונגינות שותי שכר". ולכאורה הדברים תמוהים, לשם מה תלה דוד את קלונו בכך שיושבי שער ושותי שכר מדברים כנגדו? וכי אם היו התלמידי חכמים מדברים כנגדו רעה, האם דעתו הייתה יותר נוחה מכך?
אלא ההסבר הוא: שזו הייתה טענתו של דוד המלך! לו היו חכמים וצדיקים מלעיזים עלי ומדברים בי לשון הרע, לכל הפחות הייתי יורש את מעשיהם הטובים, את תורתם ומצוותיהם. אך כשריקים ופוחזים, יושבי קרנות ושותי שכר מוציאים עלי דיבה רעה, הרי אני יוצא בשן ועין... אין לי לא עולם הזה ולא עולם הבא...
ערב שבת שלום ומבורך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה